במשך עשרות שנים, התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) היה מדד הזהב להצלחה כלכלית. עם זאת, בעולם של היום המתמודד עם שינויי אקלים ופערים גלובליים, גוברים הקולות הטוענים שהתמ"ג כבר לא מספיק. מאמר זה בוחן מדוע יעדי הפיתוח בר קיימא של האו"ם (SDGs) מציעים מדד מקיף ורלוונטי יותר לקדמה אמיתית.

התמ"ג, מעצם טבעו, מתמקד אך ורק בערך של סחורות ושירות שיוצרו. בעוד צמיחה כלכלית חשובה, היא לעיתים קרובות באה על חשבון הסביבה והרווחה החברתית. מדיניות המבוססות על הגדלת התמ"ג למקסימום יכולות לעודד פעילויות התורמות לשינויי אקלים, כגון תלות בדלקי מאובנים.
ה-SDGs, לעומת זאת, מציירים תמונה רחבה יותר. הם כוללים 17 יעדים מקושרים העוסקים לא רק בצמיחה כלכלית אלא גם בתחומים מכריעים כמו ביטחון תזונתי, מים והיגיינה, שוויון מגדרי ופעולה אקלימית. גישה הוליסטית זו מבטיחה שפיתוח כלכלי יתרחש לצד הגנה על הסביבה וקידמה חברתית.
החדשות הטובות הן שמדינות רבות, בייחוד בדרום הגלובלי, כבר מובילות את הדרך לשילוב ה-SDGs בתוכניות הפיתוח שלהן. מדינות אלו מדווחות באופן פעיל על התקדמותן לעבר יעדים אלו, ומטפחות שקיפות ואחריות. יתרה מכך, יוזמות כמו שיתוף פעולה דרום-דרום, בהן מדינות כמו קובה חולקות מומחיות רפואית עם מערב אפריקה, מדגימות את ההשפעה החיובית של שיתוף פעולה שכזה על השגת SDGs הקשורים לבריאות ורעב.
עם זאת, מדינות מפותחות איטיות יותר לאמץ באופן מלא את ה-SDGs. ארצות הברית, למשל, מפגרת אחרי מדינות OECD אחרות ביישור מאמצי הפיתוח שלה עם יעדים אלו.
מקור: The Banker
Commentaires